שיטת ההיפך –
הרצאה שנתתי במסגרת יום עיון בנושא "תיקון" בתוכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי, בצלאל, 2011
בראשית הייתי סטודנטית לפיזיותרפיה. באחת הפעמים, בשיחה עם סטודנטית לריפוי בעיסוק, היא לימדה אותי את ההבדל: "מחוץ לדלת של הפיזיותרפיה שומעים את התינוקות צורחים".
נדהמתי.
אמרתי לעצמי זה לא חייב להיות כך. אני אוכיח. כהרף עין ובאקראי, מצאתי את יעוד חיי.
הורים מגיעים אלי עם תינוקם כאשר קיים קושי\ סבל, על מנת שאני אעזור "לתקן".
על פי הגישה "הישרה" – הייתי עונה על ציפיות ההורים "ומתקנת את הילד":
במאמצי להראות לילד כיצד לפעול נכון – הייתי דוחפת או מושכת אותו לשם, או עושה עבורו…
בתגובה אינסטינקטיבית הילד היה מתנגד לי – מושך או דוחף בכיוון ההפוך.
התוצאה הייתה: התחזקות הכיוון הלקוי.
במקביל, בחדר, היה מתפתח מתח: הוא היה נוצר בקרע הנפער בין סמכות (המטפל) לבין בורות (ההורים, התינוק), בין "רק כך" לבין "כך לא", היתה מתפתחת חויית פירוד, בדידות וחוסר נחת (סבל).
כל הנוכחים – הורים תינוק ומטפל – היו חווים תחושת מועקה, העתיד היה נדמה קודר ומדאיג. בהמשך היו מתפתחות חוויות נוספות של בושה, אשמה, כעס, אכזבה, תסכול…. שהם כולפם הינם מרכיבי סבל המחוללים חולי (…)
במושג "שיטת ההיפך" אני משתמשת כאשר בטיפול אני בוחרת כיוון לכאורה אבסורדי על מנת לאפשר לתינוק ללמד אותי. תינוקות הינם מורים מצוינים:הם סקרניים ובעלי דחף טבעי להתפתחות, הם אותנטיים, הם רוחשים טוב, הם מבינים ומעונינים בקשר, הם חיים את הרגע, הם בעלי חוש הומור!
ביסוד "שיטת ההיפך" טמונות מספר הנחות יסוד:
– קבלת כל המשתתפים (התינוק, הוריו ואני) כשותפים שווים-
הזמנה להתפתחות רבתית.
– תפיסת החיים כמשחק (הבנת ה"משחקיות" ככלי היסודי ביותר לתגליות)
– חשיבות הפעולה העצמאית: לא ניתן "לתקן" את האחר, ניתן לייצר סביבה מגרה לשינוי.
כאשר אני פועלת ב"שיטת ההיפך" אני מגלגלת בראשי אפשרויות בשלל כיוונים על מנת לזהות מהי הפעולה שכדאי לי לנקוט – שבתגובה הפוכה לה – התינוק יממש את העשייה האקטיבית שלו באופן המלא והנלהב ביותר. לכן במעשה הטיפולי, פעמים רבות אני טועה ו"מתבלבלת", מתנסה ומשחקת!
התינוק מזהה את הטעות שלי באינסטינקט הגופני שלו. מתעורר בו דחף התיקון, הדחף לפעול, לעשות נכון, כאומר: "אני אראה לך איך"- והוא עושה נכון! (פעולה שסירב או נמנע מלעשותה קודם לכן)
כשהתרחשות כזו קורית, גם כשהמקרה הינו קשה, עצוב או מתוח: האווירה בחדר בקרב כל הנוכחים – ההורים, הילד ואני – משתנה לכיוון המצחיק, המופתע, השמח, המשוחרר, החיובי, המשחקי.
בחדר נוצרת חווית אחדות, אופטימיות, התלהבות, תחושת "הכל אפשרי". בקרב כל הנוכחים מתפתחת תחושת גאווה, שייכות, חוסן, אנרגיה גבוהה – כל אלו הינם זרעי בריאת! ובריאות תצמח מהם!
"שיטת ההיפך": הינה גישה בהירה הנובעת מעמדה שהחיים הם משחק והכל אפשרי ומציעה יצירתיות בהתמודדות עם סבל והשגת נחת.
עיקרון "שיטת ההיפך": אם דבר מה אינו מתקדם בכיוון הרצוי לך, נסה תפנית של 180 מעלות…. או כל כיוון אחר…."
